מילון מושגים
המושגים שאני עובדת איתם, ומה שכל אחד מהם מנסה לתפוס. המילון מחולק לשלושה: מושגים והבחנות בשפה שלי, מושגים מן השדה שאני מנסחת בדרכי, ומושגים מן השדה כפי שהם. ההפרדה מכוונת. חשוב לי שיהיה ברור מה שלי ומה לא שלי.
מושגים והבחנות בשפה שלי
עסקת הסבל
אני משתמשת במושג „עסקת הסבל” לתיאור ציפייה סמויה שלפיה הסבל יזכה אותנו בהכרה, בתיקון או בפיצוי. ההקלה עלולה אז להיחוות כוויתור על מה שעד יין מגיע לנו. בעבודה ? הטיפולית אפשר לבדוק בעדינות: אם יכאב פחות, האם תישאר הכרה במה שקרה ובמה שנפגע
הבנה שפותחת והבנה שסוגרת
אני מבחינה בין הבנה שפותחת אפשרות להמשך גילוי לבין הבנה שהופכת למסקנה סופית: "ככה אני". השאלה אינה רק מה הבנתי, אלא האם ההבנה משאירה לי חופש לפגוש משהו שעוד איני יודעת על עצמי.
נפרדות מחוברת
היכולת לחי ות חיים משל עצמי, לבחור אחרת ולהישאר בקשר, בלי שהקשר ידרוש ממני להיעלם ובלי שכל הבדל יהפוך לניתוק.
עתיד מושאל
לפעמים אפשרות חדשה נעשית נגישה דרך ספר, סרט או סיפור חיים של אדם אחר. אני משתמשת בביטוי "עתיד מושאל" לתיאור מפגש כזה: משהו בחיים של מישהו אחר מעורר בי אפשרות לחיי, ומאפשר לבדוק מה ממנה מתאים לי ובאיזו צורה.
Freedom to Become
בשדה האפשרויות שאני מפתחת, Freedom to Become מתאר חופש שאינו מסתיים בהקלה על מה שכואב. הוא כולל אפשרות להתנסות בדרכי חיים שעוד לא קיבלו מקום, ולתת להן להתחיל להשפיע על הבחירות בהווה. העתיד נעשה כך משאב לעבודה בהווה.
המיכל לטוב
אני משתמשת במושג "המיכל לטוב" לתיאור היכולת לקבל טוב, לשהות בו ולאפשר לו להיות מורגש, בלי להקטין אותו או למהר הלאה.
היכולת הזאת עשויה להזדקק לעבודה מכוונת בפני עצמה, לצד העבודה על הכאב.
עיניים טובות
אני משתמשת בביטוי "עיניים טובות" לתיאור מבט שמסוגל לפגוש כאב, קושי וטעות בלי לצמצם את האדם אליהם. בטיפול, זה המבט שאני מביאה למפגש, וגם מבט שאפשר ללמוד להפנות פנימה. הוא רואה את מה שדורש התייחסות, ובמקביל מזהה כוונה, מאמץ, יכולת וטוב שכבר קיימים.
לפעמים אדם זקוק לעיניים טובות מבחוץ, עד שיוכל להביט כך בעצמו.
גבול לא כוחני
גבול שמוצב בבהירות ובכבוד, עם נכונות לשאת את הרגשות שהוא מעורר, בלי לוותר עליו רק כדי למנוע אי-נוחות. לפי הצורך, הוא יכול לכלול גם צמצום קשר או סיומו.
השביל הצר והמבט מלמעלה
אני משתמשת בדימוי של השביל הצר והמבט מלמעלה לתיאור שתי עמדות: להיות בתוך החוויה ולהתבונן בה מנקודת מבט רחבה. כל עמדה מאפשרת לראות משהו אחר. היכולת לנוע ביניהן חשובה יותר מהעדפה קבועה של אחת מהן.
הראיון המדומיין
בראיון המדומיין אדם מדמיין ששואלים אותו על חייו, בחירותיו או עתידו. דרך התשובות אפשר לפגוש את הסיפור שהוא מספר על עצמו, את מה שחשוב לו ואת האפשרויות שעוד קשה לו לומר בקול. זהו תרגיל לחקירה, ולא מבחן שמגלה מי האדם "באמת".
מה מקשה לתת לעצמי תוקף?
לצד השאלה אם אדם מסוגל לתת תוקף לחוויה שלו, אני שואלת גם מה קורה כשהוא מנסה לעשות זאת. לפע מים עולה חשש שהכרה עצמית תבוא במקום ההכרה שעדיין מבקשים מאדם אחר. אפשר לבדוק מה מקשה לתת לעצמי תוקף, בלי לוותר על הצורך שיראו אותי גם מבחוץ.
מושגים מן השדה שאני מנסחת בדרכי
מושגים קיימים שאני משתמשת בהם, עם ייחוס למקור ועם ההדגשה שאני מוסיפה.
ריבונות
את מושג הריבונות פגשתי בלמידה עם זוהר שלום. בשפה הטיפולית שאני מפתחת, הוא מתאר את היכולת להחזיק בהנהגה על חיי גם כשכאב, פחד או צורך בהכרה עדיין נוכחים. להקשיב למה שפועל בי ולבחור כיצד להגיב, בלי לדרוש מעצמי עצמאות מוחלטת או ויתור על קשר ועזרה.
הכרה בקיים
את ההכרה בקיים אני שואבת מעולם הקונסטלציה ומהגישה הפנומנולוגית. בעבודתי זו עצירה כדי לפגוש את מה שנוכח עכשיו: רגש, צורך, קושי, יכולת או טוב שכבר קיימים, לפני שממהרים לשנות. אני מבחינה בין הגדרה שקובעת מי האדם לבין הכרה שנותנת מקום למה שמתגלה בו ברגע הזה.
חוזה נאמנות
את הביטוי אני שואבת מעולם הקונסטלציה ומהגישה הפנומנולוגית. אני משתמשת בביטוי "חוזה נאמנות" לתיאור מחויבות לא מדוברת, שלעיתים נחווית כאילו בחירה בחיים אחרים תפגע בקשר או בשייכות למשפחה. זהו דימוי לחקירה: למי או למה אני נשארת נאמנה, ומה נדמה שיקרה אם אבחר אחרת?
דרגות חופש
אני משתמשת במושג "דרגות חופש" לתיאור מרחב האפשרויות הזמין לאדם ברגע מסוים. לפעמים הבחירה מצטמצמת לתגובה מוכרת אחת. בעבודה הטיפולית נבדוק מה יכול להרחיב את המרחב הזה, כך שתתאפשר תגובה נוספת שמתאימה לאדם ולמצב.
הפגת הבדידות
בעבודתי אני נשענת על עקרון ה-Undoing Aloneness בגישת AEDP של דיאנה פושה. אני משתמשת בניסוח "הפגת הבדידות" כדי לתאר מפגש שבו אדם אינו נשאר לבד עם חוויה שקשה לשאת. הנוכחות המשותפת יכולה לאפשר לפגוש את הרגש ולעבד אותו בקצב שמתאים לאדם.
מושגים מן השדה
מושגים מקובלים שאני נשענת עליהם, עם ייחוס למי שפיתח אותם.
• דמיון תחושתי (זוהר שלום): מפגש עם אפשרות עתידית כאיכות שנחווית בגוף עכשיו, ולא כתמונה מפורטת
• דפוס: דרך חוזרת שבה אנחנו נוטים לפרש מצבים, להרגיש ולהגיב
• סכמה: תבנית עמוקה של זיכרונות, רגשות, אמונות ותחושות גוף שנוצרה מחוויות מוקדמות
• מוד או מצב עצמי: מצב רגשי ונפשי שנעשה פעיל ברגע מסוים
• הצל, במובן היונגיאני: חלקים שהזהות המודעת מתקשה להכיר בהם, כולל הצל הזהוב
• נאמנויות בלתי נראות למחויבויות לא מדוברות בין דורות
• מנטליזציה: היכולת לנסות להבין את עצמי ואת האחר מבפנים
• אמון אפיסטמי: היכולת להרגיש שמידע מאדם אחר אמין ורלוונטי מספיק כדי ללמוד ממנו
• עיבוד מנבא: מודל שרואה את המוח כמערכת שצופה מראש מה עתיד לקרות
• טעות ניבוי: הפער בין מה שהמערכת ציפתה שיקרה לבין מה שקרה בפועל
• גיבוש מחדש של זיכרון: מודל שלפיו למידה רגשית מיוצבת יכולה לחזור למצב נזיל ולהתעדכן
• חוויית ההצמדה (אקר): הרגע שבו הלמידה הישנה והחוויה הסותרת אותה מוחזקות יחד
• היסחפות נרטיבית: ספיגה עמוקה בתוך סיפור, שנמצאה קשורה לשינוי בעמדות ובאמונות
• עצמיים אפשריים מי שאנחנו מקווים, עלולים או מפחדים להיות